החלטה בתיק ע"א 8227/12

             לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ר' לבהר-שרון) בה"פ 51676-12-11 מיום 25.10.2012, במסגרתו נקבע כי הערבות הבנקאית שהפקידה המבקשת בידי המשיב 1, עו"ד מיכאל שפטלר, תחולט במלואה.

תמצית הרקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

              1.        המבקשת הינה חברה קבלנית שעיסוקה בתחום הנדל"ן (להלן: המבקשת). המשיבים 21-2 (להלן: המשיבים) הינם בעלי הזכויות במקרקעין בגוש 6884 חלק מחלקה 46, בניין מס' 77 בעיר תל-אביב-יפו במתחם "הגוש הגדול" (להלן: המקרקעין). בהתאם להסכם שנכרת בין המבקשת לבין המשיבים ביום 20.12.2005 התחייבה המבקשת לבנות בניין מגורים על המקרקעין. להבטחת ביצוע הבנייה הפקידה המבקשת בידי המשיב 1, עו"ד מיכאל שפטלר (להלן: עו"ד שפטלר או הנאמן), ערבות בנקאית אוטונומית בסך 1,748,250 ש"ח. יובהר כי שפטלר שימש עד לחתימת ההסכם כבא כוחם של המשיבים, ובמסגרת ההסכם הפך לנאמן של שני הצדדים, למצער בכל הנוגע לערבות הבנקאית. יוער כי הערבות הבנקאית המקורית הייתה בתוקף עד ליום 31.3.2008 והוארכה מספר פעמים בהסכמת הצדדים עד ליום 31.12.2012.

2.          בחלוף שנים אחדות, ולנוכח עיכובים בבנייה ובמסירת הדירות, התגלעו בין הצדדים חילוקי דעות. המשיבים טענו כי המבקשת הפרה את ההסכם במספר מישורים: המבקשת לא עמדה במועדים שנקבעו בהסכם לסיום ביצוע הבנייה; המבקשת מסרה את הדירות באיחור ניכר, כשאישור האיכלוס התקבל באיחור של למעלה משלוש שנים מהמועד שנקבע בהסכם; בדירות נתגלו ליקויי בנייה. לטענת המשיבים, האיחור במועד המסירה מהווה הפרה יסודית של ההסכם שמצדיקה את חילוטה המיידי של הערבות הבנקאית, וזאת במיוחד לנוכח קביעת המפקח המוסכם כי אכן הייתה הפרה במועד מסירת הדירות. עוד נטען כי די בסכומי הפיצוי שעל המבקשת לשלם על פי ההסכם בגין שכר דירה עקב האיחור במסירה כדי להצדיק את חילוט הערבות הבנקאית. מנגד, טענה המבקשת כי היא אינה אחראית לאיחור בהשלמת הפרויקט וכי המשיבים הם שגרמו לאיחור במעשיהם ובמחדליהם. עוד נטען כי מעת שנמסרו הדירות למשיבים רופא הפגם, וכל שנותר במחלוקת הוא טענותיהם בדבר ליקויי בנייה אשר אינן מצדיקות חילוט הערבות הבנקאית במלואה, ולפיכך יש מקום להפחיתה בהתאם להוראות סעיף 14 להסכם.

3.          לאור הדרישות המנוגדות של הצדדים, פנה עו"ד שפטלר לבית המשפט וביקש לשחררו מתפקידו כנאמן ולמנות נאמן אחר תחתיו. כמו כן, ביקש עו"ד שפטלר לקבל הוראות כיצד לפעול ביחס לערבות הבנקאית שהופקדה בידיו - האם להעבירה לנאמן החדש, האם לחלטה כדרישת המשיבים או שמא להפחיתה.

4.           בפתח פסק הדין דחה בית המשפט המחוזי את בקשת עו"ד שפטלר להשתחרר מתפקידו כנאמן. בית המשפט הדגיש כי אדם שמקבל על עצמו לשמש כנאמן, בהסכמת שני הצדדים, אינו יכול לבקש להשתחרר עת מובאת לפתחו שאלה שיש להכריע בה ושבדיוק לשמה התמנה כנאמן.

5.          לגופו של עניין בחן בית המשפט את נוסח הערבות הבנקאית ואת הוראות ההסכם, וקבע כי בנסיבות העניין יש מקום להורות על חילוטה המלא של הערבות הבנקאית. נקבע כי מדובר בערבות מוחלטת, צמודה, בלתי מותנית ובלתי חוזרת אשר המבקשת התחייבה לשלמה על פי דרישתם הראשונה של המשיבים, מבלי להעלות כל טענת הגנה. עוד נקבע כי התנאי היחיד שנקבע בהסכם (בסעיף 14 להסכם) הינו מתן התראה, וכי אין ספק שזו ניתנה למבקשת בהסתמך על קביעת המפקח שהייתה הפרה. בנוסף נקבע כי הנאמן לא נדרש להכריע במחלוקת בין הצדדים באשר להפרת ההסכם אלא הוסמך במפורש על ידי הצדדים במסגרת סעיף 14 להסכם לחלט את הערבות במקרים שהוגדרו בהסכם כהפרה יסודית, בכפוף לקביעת המפקח בדבר עצם ההפרה, או להפחיתה בהתאם להתקדמות הבנייה בהתאם למנגנון שנקבע בהסכם. עוד נקבע כי סעיף 14.2 להסכם מקנה למשיבים שיקול דעת מלא לדרוש את חילוט הערבות במקרה שהם סוברים שהמבקשת הפרה התחייבות כלשהי לפי ההסכם, וכי סעיף 14.4 מקנה למשיבים זכות לדרוש את חילוט הערבות ככל שהמפקח קבע שהמבקשת הפרה את ההסכם. לפיכך קבע בית המשפט כי לשונו של סעיף 14 להסכם, על סעיפי המשנה שלו, הינה ברורה וכי המטרה בהפקדת הערבות הבנקאית הייתה למנוע ויכוחים או טענות הגנה מצד המבקשת בשאלה אם הייתה הפרה אם לאו, ולייתר את הצורך בניהול הליך משפטי טרם חילוט הערבות. נקבע כי הדבר נובע גם מנוסח הערבות עצמה שצוין בה במפורש כי חילוטה ייעשה מבלי שהמשיבים יידרשו להוכיח דבר כלשהו תחילה.      

6.           בית המשפט המשיך וקבע כי בנסיבות העניין אין חולק שהמפקח, שהינו בעל הסמכות על פי ההסכם לקבוע אם הדירות נמסרו במועד אם לאו, קבע שהדירות נמסרו באיחור של למעלה משלוש שנים ביחס לתאריך שנקבע בהסכם. עוד נקבע כי ההסכם קובע באופן ברור שאיחור משמעותי במסירת הדירות מהווה הפרה יסודית של ההסכם. אשר לטענת המבקשת שאין מקום להורות על חילוט הערבות במלואה, מכיוון שהדירות כבר נמסרו ועל כן אין משמעות להפרה שבינתיים רופאה, וכי בלאו הכי יש מקום להפחית את הערבות בהתאם למנגנון שנקבע בהסכם, קבע בית המשפט כי לשון ההסכם ברורה וכי סעיף 30.2 להסכם קובע במפורש שהמשיבים יהיו רשאים לממש את הערבות גם לצורך גביית הפיצוי בגין האיחור במסירת הדירות.

                         בית המשפט הדגיש כי מטרת הערבות הבנקאית האוטונומית הייתה שלא לאפשר למבקשת להשמיע כל טענת הגנה מרגע שנקבע על ידי המפקח שהייתה הפרה. יחד עם זאת, הודגש כי אין בעצם חילוט הערבות כדי לשלול מהמבקשת את האפשרות לתבוע את המשיבים, במידה שהיא סבורה שלא נגרם להם נזק או שחילוט הערבות בסכום שבו חולטה עולה על הפיצוי המגיע להם. נקבע כי למבקשת שמורות כל זכויותיה וטענותיה ומקומן להתברר בהליכי בוררות, בהתאם להסכם.

              7.        לנוכח כל האמור, קבע בית המשפט כי יש להורות על חילוט מיידי של הערבות הבנקאית במלואה. עם זאת, נעתר בית המשפט לבקשת המבקשת והורה על עיכוב ביצוע החלטתו עד ליום 15.11.2012, על מנת לאפשר לה לשקול את צעדיה.

                         מכאן הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי בקשת עיכוב הביצוע

8.           במישור סיכויי הערעור טוענת המבקשת כי על אף שבתי המשפט לא נוטים להתערב בחילוטה של ערבות בנקאית אוטונומית ושומרים על עיקרון העצמאות של הערבות וניתוקה מעסקת היסוד, הרי שבמקרה זה מתקיים חריג הנסיבות המיוחדות שנקבע בפסיקה. לטענת המבקשת, התנהגות המשיבים נגועה בנסיבות העניין בחוסר תום לב קיצוני אשר מצדיק להחיל את חריג הנסיבות המיוחדות. לחלופין נטען כי בידי המבקשת ראיות חדשות שבכוונתה להגיש במסגרת הערעור אשר מבססות את טענתה בדבר התקיימות החריג. לחלופי חילופין, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כשקיבל את עמדת המפקח (מבלי שזה התייצב לדיון) והתעלם מעמדת הנאמן כי לא הייתה בנסיבות העניין הפרה של ההסכם וכי יש להפחית את הערבות. עוד נטען כי בית המשפט יישם באופן סלקטיבי את הוראות ההסכם והתעלם מההוראות הנוגעות להפחתת סכום הערבות, כמו גם מקיומו של הסכם פשרה בין הצדדים שהסדיר את מנגנון הפחתת הערבות ואי חילוטה.

9.           במישור מאזן הנוחות טוענת המבקשת כי היות ומדובר בערעור שעוסק כולו בשאלת חילוט הערבות הבנקאית, הרי שבכל מקרה שבו לא יעוכב פסק הדין והערבות תחולט אזי יתרוקן הערעור מתוכן. עוד נטען כי חלוקת הכספים למשיבים הרבים תקשה על המבקשת להשיב את המצב לקדמותו, כאשר מנגד נטען כי לא ייגרם למשיבים שום נזק במידה ויינתן צו עיכוב ביצוע, בהיותם מוגנים על ידי אותה ערבות בנקאית, אשר תוקפה יוארך בהתאם להוראות בית המשפט. לבסוף נטען כי חילוט הערבות במקרה דנן צפוי לגרום ל"תגובת שרשרת" ולחילוט ערבויות בנקאיות נוספות שניתנו ביחס לבניינים נוספים בהם שימשה המבקשת כקבלן ביצוע, וכי הנאמן כבר שלח מכתב ברוח זו למבקשת.

10.         בהחלטתי מיום 25.11.2012 הוריתי על מתן צו עיכוב ביצוע ארעי, בכפוף להארכת תוקף הערבות הבנקאית עד להחלטה אחרת. בהמשך, ביום 22.12.2012, הוריתי למשיבים להגיב לבקשה.

תמצית תגובות המשיבים

11.         הנאמן הודיע כי הוא רואה עצמו במקרה זה כצד פורמאלי בלבד, אשר משתדל להיות מחוץ לויכוחים ולסכסוכים המשפטיים בין הצדדים, ולכן אינו מביע עמדה באשר לבקשה.

12.         המשיבים 3-2 והמשיבים 21-4 הגישו תגובות לבקשה. שתי קבוצות המשיבים מתנגדות לבקשה. נטען כי מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי, אשר בית המשפט ייעתר לה רק במקרים חריגים מאד. נטען כי רציונאל זה נכון, בבחינת קל וחומר, כשמדובר בפסק דין המורה על חילוט ערבות בנקאית אוטונומית בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים.

                         אשר לסיכויי הערעור, נטען כי אלו נמוכים מהטעם שקביעותיו של בית המשפט המחוזי בנוגע להתנהלות המבקשת הינן קביעות עובדתיות אשר ערכאת הערעור לא נוטה להתערב בהן, כמו גם מהטעם שמדובר בפסק דין שמיישם את ההסכם בהתאם ללשונו הברורה ובהתאם לנוסח הערבות הבנקאית, כאשר טענות המבקשת מנוגדות ללשון ההסכם ולנוסח הערבות הבנקאית. אשר לטענת המבקשת כי בכוונתה לצרף ראיות חדשות בשלב הערעור הודיעו המשיבים כי הם מתנגדים לצירוף של ראיות חדשות ולהעלאת טענות חדשות בשלב זה. אשר לטענות המבקשת בדבר פערים בין עמדת המפקח לעמדת הנאמן ובדבר הסכם פשרה שעוסק בהפחתת הערבות, נטען כי מדובר בטענות בלתי מבוססות שאין להן אחיזה בראיות. עוד נטען כי יש לדחות את ניסיונה של המבקשת לדחוק את המקרה דנן לקטגוריה הנדירה של מקרים בהם נמנע חילוט ערבות בנקאית אוטונומית מטעמים של תרמית, חוסר תום לב קיצוני וכיו"ב, בהיעדר ראיות כלשהן להתנהלות בלתי תקינה מצד המשיבים.